על פי ההודעה האמורה, אלה עקרי הסדר הפשרה שאליו הגיעו הצדדים:
"תוך עמידה על כל טענותיו לגבי חוקיות פעולתו, ומבלי להסכים לטענות המשיבים בדבר אי-חוקיות השינויים בתוכנית הגרלות הלוטו, אלא מתוך שאיפה כנה לחסל אי-הבנות, אף אם בתום לב, עם משרד האוצר (שהוא הרגולטור שלהיתר ממנו נזקק מיפעל הפיס לשם פעילותו על פי סעיף 231(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), כפי שהתגלעו בחדשים האחרונים, למנוע הווצרותן בעתיד ולפתוח דף חדש ביחסיו עם משרד האוצר ולנהלם מכאן ואילך בהבנה מלאה, יגיש העותר למשרד האוצר בתוך עשרה ימים בקשה חדשה לאישור השינויים בתוכנית הגרלות הלוטו. העותר יפעל לפי הנחיות משרד האוצר על פי ההיתר, בכל הנוגע לתוכנית הגרלות הלוטו, כפי שיינתנו, בין היתר, בעקבות הבקשה החדשה, הדיונים שיתקיימו וכל בקשה שתוגש בעתיד. מוסכם על הצדדים כי צו הביניים שניתן על ידי כב' השופט דנציגר ביום 12.10.2009 יעמוד בתוקפו עד ליום 31.12.2009. העותר יפעל על פי ההנחיות של משרד האוצר בהתאם להוראות ההיתר. מוסכם שהעותר לא יראה בקשה שלו כמאושרת מכללא, בהתאם לסעיף 2 להיתר, גם בנושאים שיוסכם שהם בגדריו של הסעיף האמור, בלי לתזכר עליה בכתב את משרד האוצר, לא יאוחר מעשרה ימים לפני תום מועד שלושים הימים הקבוע בהיתר, ולהפנות את תשומת לבו במפורש למשמעות המנעותו מתשובה."
ביום 27/11/2009 נתן בית המשפט הגבוה לצדק תוקף של פסק דין להסדר הפשרה (להלן: "פסק הדין", נספח 17 לתגובת מיפעל הפיס).
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב."
אחימן מפנה בהקשר זה לטופס הגשת מועמדות מטעם מיפעל הפיס לתחרות פירסום "השיווק האפקטיבי" (נספח 5 לבקשת אחימן), ובו מציין מיפעל הפיס כי "אחד העקרונות החשובים ללקוחות המשחקים במשחקי הגרלה, הנה (כך במקור – ע.ב) סכויי הזכייה".
כפי שמדגיש אחימן בבקשת האישור, עניינה של תביעתו אינו בשאלת החוקיות של הלוטו החדש – כתביעתם של בן עדי ורדליך – אלא בדרישה לפצוי הציבור שהוטעה לסבור כי הלוטו החדש מתגמל יותר ביחס ללוטו הישן תוך שהוסתרה ממנו עובדת הפחתת סכויי הזכייה כאמור.
בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (רע"א 4076/11) נדחתה על ידי כבוד הנשיא א' גרוניס ביום 18/8/2011.
אמנם הנכס הנמכר אינו דומה למרבית הנכסים המוחשיים בשוק המוצרים או השירותים, אך נקל לזהות כי בתמורה לדמי ההישתתפות מקבל הלקוח את הזכות להישתתף בהגרלה, לרבות הסיכוי לזכות בפרסים במסגרתה ואולי אף הריגוש והציפייה הכרוכים בכך; ועבור הזוכה המאושר התמורה כוללת גם פרס כספי משמעותי [ראו גם פסקה 7 לפסק הדין בעיניין שור, וכן ת"צ (חי') 8598-09-11 הררי אברהם נ' מיפעל הפיס (19/6/2012) (להלן: "עניין הררי")].
...
יש לדחות גם את טענת אחימן בסיכומיו, שלפיה אין לאפשר את הותרת הכספים שנבעו מהטעיית הצרכנים בקופת מפעל הפיס כדי "שלא ייצא חוטא נשכר". כך מקום שכספים אלה אינם נשארים בקופת מפעל הפיס והם מנותבים, כאמור, לרווחת הציבור.
סוף דבר
התוצאה היא שבקשות האישור נדחות.
בהתחשב במכלול הנימוקים שפורטו בפסק הדין לעיל, לנוכח קלישות בקשות האישור של בן עדי ורדליך מחד גיסא והעובדה שמפעל הפיס התגונן, למעשה, בפני שתיהן במאוחד מאידך גיסא, והתוצאה שאליה הגעתי בבקשות האישור כולן – אני קובעת כי בן עדי ורדליך ישלמו למפעל הפיס הוצאות בסך 40,000 ש"ח כל אחד.
